זרקור על "אחאים" – סדנא לאחים של אנשים בעלי צרכים מיוחדים
מנחה: אלונה שמש
מאמנת ומנחת סדנאות, אחות לאח עם צרכים מיוחדים
במשפחות עם אדם בעל צרכים מיוחדים מתגייסת כל המשפחה, הורים, סבים וסבתות, אחים, אחיות ואחרים לטובת אותו אדם. במרבית הבתים מופר האיזון וממקום של אהבה ודאגה רבה מוסטת תשומת הלב לכיוון הנזקק על חשבון בני המשפחה האחרים.
רק במעט מאד מקרים יש שיחה על האחים.
הפוקוס בסדנא ובמפגשים הוא עלינו האחים עבור עצמנו!
ידוע שמערכת היחסים הארוכה ביותר בתוך חיי משפחה היא בין אחים. במשפחות עם אדם חריג שיהיה למשך כל חייו תלותי במידה – לנתון זה משמעות רבה מאד.
הפוקוס בסדנא ממוקד במדויק יותר על האחים הבוגרים בגילאים השונים:
מגילאי ה 20 לקראת יציאה מהבית ותחושת "נטישה" של ההורים ושל האח החולה. דרך שאלות של זהות ודמוי עצמי לצד בניית משפחה חדשה ודילמות כמו: חלוקת האחריות, הזמן והמשאבים בין המשפחה הביולוגית לבין המשפחה החדשה, הפחד מהגנטיקה ומהורות ועד כמה בן/בת הזוג והילדים הם חלק מהטיפול באח.
ושנים אח"כ כשהורינו מתבגרים ומתקשים לשאת בנטל הטיפול לבד, כששרביט הטיפול אוטוטו עובר אלינו ואנחנו בסוג של בהלה: מגודל האחריות, הטכנית, הכלכלית והרגשית. משיבוש שיגרת חיינו ה"נורמלית". בתסכול מחוסר היכולת שלנו להיכנס לנעלי הורינו. איך מתחברים חזרה, באיזה היקף ומאיפה מוצאים מחדש את "תעצומות הנפש".
על מחויבויות וחוש אחריות גדלנו, זה טבע ראשון לנו, ולזה נלווים תמיד תמיד רגשי האשם. ישנם אלו שמצליחים להדחיק יותר ואלו שפחות אבל רגשי האשם נוגסים בכולם. וככל שהשנים חולפות "צבת" רגשי האשם מתהדק. וכשקבוצה של אחים נפגשת מתפתחת שיחה – שלא ניתן לקיים אותה עם אף אחד אחר.
גם כשיש חברה טובה, גם כשיש בן זוג קשוב, גם כשיש אפילו כבר ילדים בוגרים שאפילו חלקם נטו לכיוון הסוציאלי (תופעה ידועה במשפחות אלו) – עדיין יש קודים של שיחה, יש דברים שאנחנו לא אומרים בקול רם כי זה לא יאה, כי אנחנו עצמנו מתביישים לומר אותם בקול רם ורק בין אחים לאחים עם צרכים מיוחדים אפשר לומר בלי להתבייש "זה מתסכל", "זה תיק", "זה פוגע לי בחיים", "אני רוצה חג נורמאלי, בלעדיהם", "אני רוצה להרגיש את הוריי בשבילי", "אני לא יכול להיכנס לנעליים של הורי – לא יכול ולא אוכל לטפל באחי ככה".
וכשקבוצה כזו נפגשת – זוכה כל אחד מהאנשים בקבוצה למקום שבו יכול להגיד באמת באמת מה הוא מרגיש .
ועצוב ככל שזה נשמע – לעתים כשאנחנו שומעים על קשיים של אחרים "נרגע" לנו ואנחנו לומדים להסתכל בסלחנות מסוימת על המצב שלנו ולהעדיף אותו. מהשיתופים של "אחינו להתמודדות" אנחנו נחשפים לחלופות אופרטיביות שונות ובעיקר לגישות ולתפיסות עולם אחרות.
הסדנא מאפשרת מקום לכעוס, לקנא, ל"בעוט" ולרצות להתמרד.
מקום שלא יגידו אוטומטית שזו חובה מוסרית וערכית לטפל באח/אחות – ושמבינים שלא כולם ולא בכל מחיר יכולים להכיל.
הסדנא מדגישה את הצורך שלנו האחים ב"מסיכת חמצן" כדי לתפקד, ושצריך קיר מגן בשביל לשמור על עצמנו.
האחים שמשתתפים בסדנאות הם אחים שמעיזים להתקרב לנושא.
אלו אחים שלקחו את האחריות על אחיהם, על הוריהם, על עצמם ועל משפחתם ומנסים לנווט בין כולם.
זו לא קבוצה מורדת – זו קבוצה אוהבת ודואגת שמנסה לעשות את הטוב ביותר והראוי ביותר למען כולם.
זו קבוצה שכשהיא כואבת על דברים שנעשו על ידי ההורים, (ולא! מסתבר שזה ממש לא עובר בגיל 50) הרי שזה לא בשביל לעשות איתם את הברוגז אלא עדיין בשביל לצעוק "גם אני כאן, שימו לב אלי".
זו קבוצה שכשמעודדים מישהו לנסוע לחו"ל לפרק זמן, הרי שלא מעודדים אותו לזנוח את המשפחה אבל מעודדים אותו לקחת פסק זמן של אחריות לעצמו ולחייו.
אחים של אנשים עם צרכים מיוחדים הם אנשים ש"אולפו" (יתכן ומעולם לא נאמר להם) לשים את עצמם בסוף התור. בקבוצה אנחנו מנסים לדחוף אחד את השני קדימה לראש התור כי בסופו של דבר – אנחנו נהיה מחזיקי הדגל – אנחנו צריכים להמשיך את חיינו, אנחנו צריכים לתחזק את הורינו, אנחנו עם אורך החיים הארוך ביותר לצד אחינו.
תגובות של אחים:
"הלוואי שסדנה כזו היתה מתקיימת עבורי לפני 30 שנים.. לבטח היתה מקלה בתהליך שעברתי... אולם לעולם לא מאוחר מידי, ואני תקווה שלסדנה זו יהיה המשך, ויגדל מעגל האחים של .... , שכן זו קבוצת התייחסות מיוחדת, שונה מזו של ההורים, "נורמלית" יותר אבל עם רגישות גבוהה.
ניפגש שוב במהרה".
"תודה גדולה .... שאפשרתם לי לחוות סדנא מסוג זה, ותודה גדולה לכולם שהיו, הקשיבו ותרמו מנסיונם.הופתעתי מעוצמת הקרבה שהרגשתי כלפי הקבוצה. לדבר, לשתף ולהרגיש שמבינים אותך בדיוק!!".
"לא ממש הבנתי את מטרת המפגשים......אשתי דחפה אותי לבוא .....לא היה לי קל ... בדיעבד לא רואה את האפשרות שלא הייתי משתתף . חיבר אותי לחלק מעצמי".
"מאחלת רק טוב ומקווה להפגש בהמשך".
מי שמתחבר לשורות אלו מוזמן להצטרף אלינו למפגשים של התבוננות עצמית דרך שיתופים - חלקם עצובים ומרגשים, חלקם מצחיקים! אבל כולם נאמרים בגוף ראשון, משקפים רגשות אמיתיים מאד מאד ומעידים בסופו של דבר ועל אף שוני בין משפחה למשפחה ובין אדם לאדם שאנחנו כולנו אחים להתמודדות מאתגרת בחיינו.
המפגשים יתקיימו בימי שישי בין השעות 09:00 עד 11:00, אחת לששה שבועות החל מתאריך 26.03.2010, בכפר תקוה. אחאים חדשים מוזמנים להצטרף אלינו ומתבקשים ליצור קשר עם המנחים.
להתראות!
מנחת הסדנה:
