קיבוץ גבעות זייד הוקם בשנת 1940 על ידי בוגרי "מקווה ישראל", צעירים מדרום אמריקה ומשפחת זייד, ונקרא על שמו של אלכסנדר זייד. ב-1955 מנה הקיבוץ 80 חברים, אך היו לו בעיות רבות והתברר שאין בו עתיד כלכלי. קבוצה גדולה של צעירים עברה לקיבוץ אור הנר, וגבעות זייד התפרק ב-1958 וניטש.

המקום נותר פרוץ, עזוב ומוזנח, כמו רבים מהאתרים שעליהם מספר "הגלילה". לשמחתנו נמצא לו לבסוף שימוש הולם, כשעל חורבותיו קם ב-1964 הכפר החינוכי "כפר תקווה". את המקום יזם והקים האגרונום ד"ר זיגפריד הירש (1987-1899), איש עקשן וקשה-עורף, אידיאולוג חינוכי נון-קונפורמיסטי. הוריו היו רחוקים מציונות, והוא הצטרף ללא ידיעתם לתנועת נוער יהודית ואחר כך למד חקלאות. לארץ עלה לראשונה ב-1921 עם חבריו שייסדו את "קבוצת הצבי", אך שב לגרמניה להשלמת לימודי הדוקטורט ועלה שנית ב-1930. עם עלייתו החל ללמד בביה"ס לבנות של חנה מייזל, בביה"ס המקצועי בנהלל ובכדורי. מ-1936 ניהל את מחלקת ההתיישבות של "רסקו" ולימד במכון וולקני ברחובות, שם נישא לחנה, אלמנה שאחת מבנותיה נזקקה למסגרת חינוכית מיוחדת. הנערה הוכנסה למוסד חינוכי בקריית עמל, והירש החליט להקדיש את עצמו להקמת "כפר עבודה" למוגבלים. ב-1962 יסד אגודה בשם "תקווה", שבה תמך בין השאר פרידריך נוטהאקר, שעמד בראש ארגון סעד נצרי-גרמני (לימים ארגון "צדקה", שתולדותיו נחקרות בעבודת הדוקטורט שלי). ידידי ישראל בשוויץ ובגרמניה תמכו כספית וארגונית במיזם, חברת "רסקו" ערבה לו ואיחוד הקבוצות והקיבוצים בראשות סנטה יוספטל תרם את 450 הדונם ואת המבנים תמורת לירה אחת.

בפברואר 1964 החל הכפר לפעול, כשהוא כולל (בניגוד להנחיות אקי"ם ומשרד הרווחה) אוכלוסיה מעורבת של בעלי מוגבלויות, המקיימים אורח חיים רגיל ככל האפשר ומקבלים הכשרה לחיי עבודה מועילים. באותה שנה התאחדה אגודת "תקווה" עם אקי"ם, וביחד הקימו חברה בשם כפר קנדי בגבעות זייד על שם ג'ון קנדי, שגם אחותו הייתה בעלת צרכים מיוחדים. ממשלת ארה"ב אף מימנה מחקר על הצלחת הכפר בשיקום ילדים באמצעות עבודה חקלאית. ב-1966 פרשה אקי"ם מן השותפות וד"ר הירש יסד חברה ציבורית שעם חבריה נמנתה גם ציפורה זייד. מתנדבים חברי "צדקה" שיפצו את הכפר, ועם הזמן הובאו מגרמניה גם טרקטור ועגלה, מחרשה ומשדדה, מסגריה ונגריה, מטבח, מכונת כביסה, כלי סניטציה ומכשירי חשמל שונים.

כיום מתגוררים בכפר תקווה כ-200 דיירים בגילאי 20 עד 74 !  הדיור מותאם לצורכיהם ומאפשר הזדקנות במקום ופתרון למצבים סיעודיים. צוות הכפר מונה כ-95 עובדים ועמם כ-20 מתנדבים מהארץ ומחו"ל. ראוי שנלמד מניסיון זה כיצד לשמר אתרי התיישבות ותיקים ולצקת בהם תוכן וחיים חדשים.

* כתב גד סובול, היסטוריון, נאמן שימור אתרי מורשת באשקלון.

אודות